מבשלת חלומות
1
על כולסטרול ושאר דברים טובים – פריז חלק ב'
2
מתנות יום הולדת – פריז
3
הגשם יבוא ומרק מינסטרונה
4
מאפינס קפה
5
מאפה אורז וטלה רב – שכבתי
6
פסטה פנה עם ראגו בקר , כבדי עוף וחזה אווז
7
עוגיות נוטלה וקינמון
8
חלומות על קישואים במלית בורגול ועדשים
9
עוגות אישיות של דבש
10
ווק עד צ'יינה

על כולסטרול ושאר דברים טובים – פריז חלק ב'

 
 
     אני לא יודעת איך הצרפתים , בעיקר הצרפתיות , שורדים את כל השפע שלהם ואת האוכל המופלא הזה .
 

כולסטרול כאן היא לא מילת גנאי . קצפות , גבינות עם אחוזי שומן גבוהים , פואה – גרה , ומאפים נוטפי חמאה הם עניין שבשגרה.

קל כאן לסגור את הבוקר עם 1000 קלוריות , בלי להתאמץ בכלל . קרואסון תמים למדי , בעל אלף עלעלים דקיקים , נוטפי חמאה , יכיל 500 קלוריות . ומה לא נשים עליו קצת חמאה , כדי שהיא תימס לתוכו בעודו חם , ומה עם קצת ריבה או גבינה של "מי סופר בכלל את אחוזי השומן שלה" .

 

להצדקתנו נאמר שאנחנו רק מבקרים , אבל מה איתם , הצרפתים שגרים שם ? אני נתקפת בדאגה של ממש , עוד לנוכח המחקרים האחרונים ששוברים את מיתוס הצרפתייה שאוכלת ואינה משמינה .

המחקרים מראים על השמנה עולה בקרב הצרפתים , וגם מותניהן של הצרפתיות , לא נמלטות מהסטטיסטיקה הזו .

אני שמחה שלנו יש את זה רק לחמישה ימים , ומחליטה ללכת על כל הקלוריות האפשריות לפני שנחזור הביתה . ולא חומלת בכלל על דקיקות הגזרה ונוטפות השיק שחולפות על פני . זה רק עניין של זמן , אני מזכירה לעצמי.

קרא עוד

מתנות יום הולדת – פריז

 

כשאני רוצה משהו , אבל מאד רוצה . לא רצון של סתם ,או איזו משאלה קטנה . אלא משהו שדורש את כל התפילה שבלב . אני מבקשת ומשחררת , לא מחזיקה את הבקשה קרוב ומתעסקת בה ללא הרף .

מישהי פעם אמרה לי , שצריך לדעת לבקש .

הבקשה צריכה להיות מאד ספציפית ודייקנית במיוחד . כי לפעמים הבקשות מתמלאות בדרך שלהן.

אני יודעת כמעט בבטחה , שעלי לבקש בכוונה רבה , כדי שהבקשה תתמלא . לפעמים , הבקשות שלי מתמלאות תוך ימים ולעיתים יידרשו להן גם שנים . בינתיים אני שוכחת , אבל בדיעבד יודעת שזו הבקשה של פעם…

לפעמים זו בקשה של סתם ולפעמים זו בקשה שמשנה לי דברים בחיים .

הפעם ביקשתי את פריז ,ובקשתי בתאריך מאד מדויק , ביום ההולדת שלי..

החורף לא הרתיע אותי , גם לא מחשבה על שלג .

אני רק דמיינתי שדרות רחבות , ערמונים חמים בקרן – רחוב , כפפות , צעיפים , ומעילים . חנויות מפיצות חום ומזמינות . מסעדות עם אוכל כבד של חורף . ופטיסרי בכל מקום אפשרי . תמיד בדמיון שלי , התנוסס לו ברקע מגדל אייפל , כי ככה זה בתמונות של פריז .

הבקשה שלי לא התמלאה סתם , אלא בדרך הנפלאה ביותר , אני ואחיותיי בפריז . חמישה ימים מרוכזים של יחד ואינטימיות מבטיחה.

הפעם התבוננתי בפריז בעיניים אחרות לגמרי מהפעמים הקודמות . אלה לא היו עיניים של גילוי והתפעמות . זה היה חיפוש בשביל ההתפעמות הזו , רציתי שנשימתי תעתק …

קרא עוד

הגשם יבוא ומרק מינסטרונה

ו

טפטוף של טיפה ונצנוץ של זהב , והרוח נושב לו חופשי על הדרך . הגשם יבוא וישטוף כל כאב , זה המתח שתם והשמחה שבלב…  עלי מוהר – והגשם יבוא)

לפני שבא היורה ועשה את מפגן הראווה הראשון שלו לשנה זו . כבר כרתי ברית שלום עם החורף , ואפילו חיכיתי לו בשקיקה . התחלתי לאהוב את הרוח הצוננת על הלחיים ואפילו התקדרות השמיים ,רמזה לי על סוג של הבטחה . לגיטימציה לתת לדלת להיסגר מאחורי גבי , להתכרבל , ולבשל מרקים ונזידים .

בדרך מהעבודה , העלים והרוח יצרו מפגן ראווה מרשים ,וטיפות גשם גדולות בישרו על העתיד להגיע . פתחתי את החלון , נושמת אויר ומושיטה יד פרושה החוצה . שמחה פשוטה של רגע , חרצה לי סימנים של זיכרון בלב . ככה יהיה לי החורף מעתה , טפטוף של טיפה ונצנוץ של זהב.

מרק חם ועשיר , אפשר לי תחושת סיפוק פשוטה ובסיסית וחום שהתיישב לו בבטן , גרם לי לחשוב על דברים קטנים של חורף…

קרא עוד

מאפינס קפה

דייטאנים ושאר מטיפי תזונה נכונה , ממליצים להתחיל את הבוקר בארוחה מאוזנת ובריאה .

מאחר ובריאותי חשובה לי ואני משתוקקת להיות אנרגטית וחדורת עשייה , אני מאזנת בקפידה את מה שאני אוכלת . אלא שבעוד אני טורחת על כל זה , אני משוועת לאיזה מאפה עם סתם קפה .

אני יודעת כל אותו זמן שלכל שבוע , יש סוף שבוע שבו אפשר לשחרר מכל מיני מנטרות בריאותיות . כך הופך סוף השבוע , לסוג של ארץ אחרת שבה הכל מותר .

מותר להסתובב כל היום עם טרנינג , גם ישן וסמרטוטי , אבל כל כך אהוב ומוכר .

אפשר ורצוי לא להתאפר , להסתרק ולצחצח שיניים (שומו שמיים)

אפשר לא לעשות ממש כלום כל היום

אפשר לבהות בכל מיני סרטים \ סדרות , במבט בוהה ומנותק

יש לי רשימה ארוכה מאד , אבל הבהרתי את כוונתי .

הכי חשוב : אפשר לאכול ה כ ל !!! כי לכל סוף שבוע , יש את השבוע שבא …

אני מתחילה את הבוקר עם קפה ועוגה כמו שאני אוהבת , וזה מרגיש הכי נכון ומדויק . אני לוקחת ביסים מדודים ומלאי עושר של קינמון וחמאה , וחושבת שהדברים הטובים שווים , רק אחרי ציפייה לקראתם , כך מעריכים אותם הרבה יותר ( הי , אני לא מדברת רק על אוכל …)

קרא עוד

מאפה אורז וטלה רב – שכבתי

נכון שהבאתי  מתכון דומה. אבל יצא לי כל כך טעים ויפה ,שחשבתי שיהיה ממש לא פר ,לא לשתף . חוצמזה שכאן לא השתמשתי בשאריות של צלי טלה וגם שיניתי קצת .

חשוב לדעת שאת האורז השכבתי הזה , צריך לתכנן . אי אפשר לבוא אליו בגחמה של רגע .

צריך לקנות את הבשר המתאים . להזמין כמה אנשים , כאלה שמרגישים נוח להשמיע קולות של עונג בחברתם .

אתם תגידו שזה אושפלאו , אחרים יגידו שזה סוג של מקלובה… אני לא אגיד שאתם לא צודקים . אבל כתמיד , זו פרשנות שלי שלא תמיד מאד נאמנה למקור , אבל את זה כבר אמרתי גם   כאן

קרא עוד

פסטה פנה עם ראגו בקר , כבדי עוף וחזה אווז

זה התחיל כשיחה נעימה כזו על אוכל , נגמר בסוג של וויכוח ומחשבות על קיבעונות .

אכלנו אוכל איטלקי וכרגיל על מה מדברים כשאוכלים ? על אוכל…

היא אמרה שראגו / בולונז מכינים לפי כל הכללים , או לא מכינים בכלל ואם מכינים בכללים אחרים , אז לפחות , כדאי לא לקרוא לזה ראגו.. אלא פסטה עם בשר.

אני דווקא יודעת איך מכינים לפי הכללים , אבל במשך השנים פיתחתי גרסה שאהובה על כולנו , מכינים בצ'יק , היא לא שוחה ברוטב , היא חריפה מעט , ואפילו שומו שמיים , אני מכניסה את התבשיל לתבנית ונותנת לו מעטה קראנצ'י של 10 דק' , יאם יאם!!!!

אז אמרתי לה שהיא מתקבעת ואוכל צריך להתאים למי שאוכל אותו . היא לא הסכימה , כי יש כללים .

אחר כך חשבתי שאולי אני זו שמתקבעת על אותו תבשיל כבר המון שנים ולא נותנת סיכוי.

החלטתי לנסות , אבל בלי עניין הסלרי והגזר , לקחתי מתכון של יונתן רושפלד והייתי אמיצה הפעם , אבל ערכתי בו גם שינויים (כי אוכל מתאימים לאנשים…) .

עכשיו נראה לי שזו הולכת להיות הגרסה החדשה שלנו . במחשבה שנייה , למה להצהיר ….

קרא עוד

עוגיות נוטלה וקינמון

 

למרות אהבתי לקיץ , ימים אלה של סתיו מרגשים אותי . הבקרים מעירים עם קרירות נעימה שנמצאת בדיוק בתפר שבין חום של קיץ , לקור של חורף .

שמש הבוקר מרחיקה ערפילים של שחר , מביאה שמיים כחולים , בלי האור הזוהר והמסנוור של הקיץ .

קרני השמש הרכות עוטפות הכל באור רך , הרכות הזו מאפשרת מיקוד והתבוננות אל פרטים קטנים .

הכחול של הבוקר מתגנב קצת אל אחר צהריים , לפני האפור והחשיכה המוקדמת של הערב.

באחר צהריים כזה , אני מעריכה את הקרירות שמאפשרת לסגור קצת את החלונות , לפנות אל תנור האפייה ולמלא את הבית בריח קינמון וסוכר .

אני מביאה את הרכות , המיקוד וההתבוננות בפרטים אל הבצק , אל האופן שבו אני יוצרת ממנו צורות . אני שואפת לתוכי את ענן הסוכר והקינמון שנופל ברכות על העוגיות , חלקו נישא בחלל החדר .

קרא עוד

חלומות על קישואים במלית בורגול ועדשים

 
 
 
 בלילה , כשהלכתי סוף סוף לישון , מניחה גוף עייף על סדינים קרירים ,נעטפת בשמיכה כמו שנעטפים בחיבוק גדול . חשבתי שאתן רגיעה למחשבות ואשקיט קצת את הקולות שממשיכים להזכיר . את מה שיש עוד לקנות , לבשל , לתכנן , לעשות רשימת מצאי ותכנון לו"ז מדויק . טירוף של חגים שמשאירים אותי קצת תשושה ומנותקת אחר –כך.

ככה זה , דווקא בלילה כשהמחשבות מאוימות על ידי השינה , הן מתעוררות ומסתחררות בראש , לפעמים גם בלי קשר הגיוני , אלא אסוציאטיבי לגמרי .

ניסיתי להרגיע קצת במשפטי סקרלט אוהרה מ"חלף עם הרוח" : "אחרי הכל ,מחר הוא יום חדש" .  עת לחשוב ועת לישון  ,אך כלום לא עזר.

דקה לפני שנרדמתי , עוד זכרתי , שחובה להכין משהו חילופי לריני , שאינה אוכלת ומריחה טלה בשום אופן שהוא .

התעוררתי , כשאני זוכרת שכל הלילה , מיינתי עדשים קטנות ושחורות ורוקנתי המון קישואים מתוכנם .

החלום העיר אותי רעבה , עם קרייבינג מטורף לקישואים ממולאים ועייפות עצומה , ככה זה כשמבשלים כל הלילה…

התבשיל זכה להצלחה עצומה בין כל יושבי הבית , גם בין אוכלי הטלה .

ריני ביקשה מתכון והתרצתה על פרסומו כאן .רק ביקשה שזה יהיה מהר.

קרא עוד

עוגות אישיות של דבש

 
 
 
 
 

לפני מספר ימים דיברתי עם עומריקי , המתגורר בבוסטון הרחוקה . שאלתי אותו שאלת מבוגרים שנועדה בעליל לעצבן ילדים קטנים . שאלתי : " נו עומריקוש איזה שירים של ראש השנה למדתם בגן?" . הילד מיד התארגן לאיזה מחרוזת , אותה שמעתי בקושי בגלל פלאי הסקייפי . המתוק המשיך , תוך שאני מציקה לו בשורה אחת שנתקעה לי בראש " בראש השנה … בראש השנה… נחרדתי לדעת שזה השיר היחידי שאני זוכרת וגם אותו , לא במלואו .

המשכתי לפשפש כשאני חושבת נוגות על אלצהיימר.

מיד הזדרזתי ללכת ליוטיוב …ונשמתי לרווחה כשהזיכרונות הפרטיים והקולקטיביים של שירי ראש השנה , הציפו אותי.

מיד גם נזכרתי שהשנה , לא הזמנתי עדיין את עצמי לעריכת חשבון נפש נוקב של מה היה השנה ומה יהיה.

בדרך כלל , בראש השנה יחד עם הסתיו ואווירת ההתחדשות , כשברקע מאיימים עשרת ימי תשובה . אני נתקפת במחשבות על איפה נמצאים בדיוק חיי בשנה זו ולאן רצונותיי ורגשותיי יובילו אותי הלאה .

אני אוהבת לסמן לי מטרות ריאליות וגם כאלה שמימושן הזוי לחלוטין .

אווירת החג גם גורמת לי לשקוע במחשבות על איך הדברים היו פעם . על מאכלים , מנהגים ועל בית הורי .

סוג כזה של הרהורים יכול בהחלט להוות גורם לשקיעה נוגה . אך מתיקות האוויר שנצבעת לאט בגוונים סתווים , ההכנות לחג וההתרגשות להתכנסויות משפחתיות , אינה מניחה לי ללכת לאחור.

במקום זה אני לוקחת איתי את העבר ששזורים בו אנשים יקרים שאינם עוד איתי , ללוות אותי בחג ובשנה הקרובה.

את תחושת המתיקות שבאוויר , אני מרכזת ומצמצמת למה שאינו נעדר כמעט מכל בית בראש השנה – עוגת דבש . עוגה שמחברת מנהגי עבר והווה ומביאה במהות שלה , איחולים לשנה מתוקה .

אני בחרתי הפעם גם להכין עוגות דבש אישיות , מושלמות ברכות שלהן ובטעמן .

המתכון לקוח מהספר הנפלא של יותם אוטולנגי וסמי תמימי.

המתכון מכיל בתוכו לבנדר . לי לא היה , ליבי נצבט לזכר הזרים העצומים שראיתי בשוק של יוניון סקוור – ניו יורק , והתעצלתי לסחוב לארץ.

קרא עוד

ווק עד צ'יינה

 
 
 

חיכיתי השבוע למוזה והיא לא באה.

אני לא יודעת אם זה קשור למלנכוליה הסתווית שהתגנבה לי ללב. אני מרגישה באוויר ובעצמי ,את הצורך להתכנס פנימה , ללב ולבית .

אני מרגישה את האדמה נאספת פנימה , מתחילה להגן על הזרעים שבתוכה , כמו רחם גדול וחם .

אמרתי לה , למוזה , שאני זקוקה לה בדחיפות , אבל היא עמדה בסירובה .

בדרך כלל כשהיא באה , אני מרגישה אותה לפי החום שמתפשט בבטן ומשם ללב , מאפשר להרגיש שזה בדיוק נכון , מה שאני הולכת לכתוב , לעשות ולהגיד.

עשיתי המון דברים שמביאים מוזות :

שתקתי..

דיברתי..

ראיתי שקיעות וזריחות..

הלכתי לשוק , חזרתי , קראתי , בישלתי.

אפילו מדיטציה עשיתי…

כלום.

אמרתי למוזה , הלא התחייבת , ככה מפקירים.

הציצה המוזה ואמרה: לא תמיד צריך לתת את כל הנשמה , לפעמים מספיקים רק רסיסים.

איך ? עניתי לה , הלא התחייבתי . כתוב בפירוש " אוכל לנשמה" .

ענתה : לא נורא , לפעמים צריך שקט בשביל להתמלא.

אז שתקתי.

נכנסתי למטבח , והכנתי את מה שאני הכי אוהבת , אוכל אסיאתי. חשבתי שחום התבלינים האסיאתי מתאים מאד לתחושה הסתווית.

הכנתי בדממה ,ואכלתי בשקט ,כי היה טעים מאד .

טעים במידה כזו שלא היה צורך במילים.. וגם התמלאתי.

קרא עוד