מבשלת חלומות
1
מרק של כל טוב….
2
גפרורי ירק בעטיפת נורי- גם לקרניבורים…
3
עוגת תפוזים וקוקוס
4
מרק קובני של שעועית שחורה

מרק של כל טוב….

קמצוץ מזה , חופן מזה. זה סוג הבישול שתמיד ייחלתי לו. אבל מעולם לא הייתי טובה בסוג הבישול האקראי הזה.. של לקחת כל מיני חומרים ובמטה קסם ליצור ארוחה. אני זקוקה לתכנון : לדעת מה אני רוצה להכין , להבין בהיגיון מה הולך עם מה, להרכיב ארוחה שיהיה בה , איזון נכון של טעמים , נושא אחד שעובר כחוט השני לאורך כל הארוחה.

לבדוק את המזווה , להרכיב רשימת קניות. הכי חשוב .. לבשל לפי מתכון!!

כשהמתכון הופך להיות יותר מוכר לי , אני מרגישה חופשיה לשנות את המרכיבים , להוסיף ולגרוע לטעמי.

כל זה נכון עד שגיליתי את עולם המרקים. כמובן שכל חיי אני מכורה למרק , וחושבת שזה אחד מסוגי המאכלים הכי מנחמים שיש.

מכל סוגי האוכל שניתן לבשל במטבח , מרק הוא אחד מסוגי התבשילים שמאפשר לכל אחד להיות קוסם , וליצור מכלום כמעט , קדירה נפלאה.

לאחר ששוחררתי מחבלי "עקבי אחר ההוראות" ויצאתי לחופשי… גיליתי את הכיף בלהכין מאכל באופן ספונטאני. לקחת חומרים שיש לי , להבין את הטעם הסופי שאני רוצה להעניק למרק ומשם לאלתר ובכל פעם ליצור מרק חדש.

לפעמים אני משתמשת בציר , אם אין לי ציר , אז רק מים. כל ירק כמעט בא בחשבון, אין סוף צירופים של קטניות ודגנים , תבלינים ככל העולה על דעתי . כך בכל פעם אני יוצרת מרק שנושא את החותמת שלי ושל טעמי.

אני נותנת לעונות השנה ולמצאי בשוק לגרות את חושי . אני רואה את הירק כשהוא בשיאו , עוד כשכל רגבי האדמה עליו . יודעת בדיוק איך אסיר בעדינות את האדמה ואחשוף את הירק במלוא תפארתו . אקלוף אותו בעדינות , נותנת לריח ולצבעים למלאות את חושיי.

כל לגימה מהמרק , מזכירה לי את חסד האדמה….

קרא עוד

גפרורי ירק בעטיפת נורי- גם לקרניבורים…

לאנשים שאיכפת להם מה הם אוכלים , יש בדרך כלל פילוסופיה מובנית לבחירות שהם עושים . בחירות שקשורות בהחלטה מה ייכנס לגופם ומה לא.

חלק צמחוניים בגלל חוסר רצון לפגוע בבעלי –חיים , אחרים מתוך מניע בריאותי , חלק יחליטו על דיאטה נטולת גלוטן מסיבות אלרגניות ואחרים כחלק מדיאטה נטולת רעלים.

יש שימנעו רק מבשר אדום , אחרים יסכימו רק על דגים . אני למשל לא מסוגלת לאכול דג עם ראש ואני תמיד מבקשת שיתנו לי אותו בלי….

יש כל כך הרבה דרכים לסווג ,למיין ולאפיין את הבחירות שלנו.

כשאני אוכלת אוכל בריא ואני נוכחת לדעת כמה טוב זה עושה לי , לגוף ולהרגשה . אני מבינה למה אני צריכה להשתדל לאכול אוכל בריא בכל הזדמנות שמתאפשרת לי.

אני לא רוצה להיכנס לדיון (אפילו לא עם עצמי) על מה נכון ולא נכון לאכול . משום שהסוגיה הזו אינה עניין של שחור ולבן.

אני מרגישה שאני צריכה לכבד את עצמי במה שאני אוכלת ואת אלה שאני מאכילה , ולדעת בביטחון שזה ממש חשוב איזה חומרים אני מכניסה לאוכל.

הפשרה שלי , היא לאכול אוכל בריא על בסיס יומיומי ,עם חריגה לאוכל חטאים מידי פעם…

המתכון הבא שייך לאסכולת הraw food"" שום דבר אינו מבושל ,הכל טרי ואני תמיד מעדיפה ירקות אורגניים. את ה מתכון קיבלתי בקורס על אוכל בריא זוהר צמח וילסון ואביטל סבג מעבירים מידי פעם. בסדנאות האלה ,מבשלים ביחד ,משתמשים בחומרים הכי טובים ועורכים דיון על אוכל בריא..

קרא עוד

עוגת תפוזים וקוקוס

הזמן רץ במהירות מסחררת , משאיר אותי תוהה לפעמים לאן הוא ממהר?

האם אין דרך ללחוץ על השהייה ,ולתת לאירועים להתנהל קצת יותר בעצלתיים? אירועים גלובליים מתערבבים באישיים , ללא יכולת להתעכב ולהתבונן עליהם ,לעבד אותם ואולי ללמוד דבר אחד או שניים. אולי זו הסיבה לעובדה שלאחרונה , אני מידי פעם מתרפקת על העבר….

על טעמים וזיכרונות …. חושבת שלמה שהיה פעם , יש כוח להגיד לנו משהו על מה שיהיה?

חוזרת מידי פעם למאכלים של לפני שנים , כל אחד מהם קשור לאיזה זיכרון… כמו למשל העוגה שהכנתי ,זאת שכנראה "כיכבה" בכל בית. מי שהזכירה לי את העוגה שנשכחה ,הייתה חברתי רחל , הנאמנה רוב הזמן למקורותיה ,ולמתכונים של פעם.

העוגה הזו נקשרת לי בזיכרון , עם חבורת דודות פולניות , שמסבות סביב שולחן ,ערוך כיאות . עם כלי פורצלן ,כמובן!!! הן אוחזות בספל התה בעדינות מעושה , עם זרת זקופה ,כמו שכתוב בספר הנימוסים הפולני.

לכל אחת פיסת עוגה מדודה בצלחת , הן חותכות בה בכפית ( מה חשבתם ,ככה סתם ביד ,שומו שמיים!!!) . מתענגות על הטעם ,תוך שהן מצקצקות בשפתיים " אוי כמה שזה טוב הרעל הזה" . וזאת יש לדעת אצל הפולניות , אין טוב ללא רע. כי איך אפשר ליהנות אם לא סובלים קצת ???

העוגה נפלאה בפשטותה ,רכה וספוגה במיץ תפוזים , הקוקוס משתדך היטב עם מרירות התפוזים , וגם מעניק מראה של פתיתי שלג מעל העוגה . קליפת התפוז למעלה ,היא מגע עכשווי שמשלב בין העבר להווה.

קרא עוד

מרק קובני של שעועית שחורה

בדרך חזרה מעמק יזרעאל , הקשבנו בתשומת לב , מנסים לא להפסיד מילה . אחר'כ , הקשבנו בלאות ,מוצפים במה ששמענו וברגשותנו.

תראה את הירוק של העצים ,אמרתי לבעלי , ירוק – אפור , צמא ועצוב.

החזאי אמר למראיין "ביום ראשון או שני , יהיה גשם" המראיין התעקש שייתן הפעם את דיברתו , והחזאי נתן .

חזרנו הביתה , חשבתי תוך שאני משרה שקית של שעועית שחורה , על גשם שאיחר קצת יותר מידי ועל מרק שחור וסמיך…

היום הגשם ירד , לא הרחתי ריח אדמה רטובה ושמחה ,לא חשתי הקלה על בואו.

השמיים הכחולים הפכו לאפורים מתכתיים , מזכירים את האודים השחורים שנותרו . את הבתים הפעורים מתחת לשמיים.

ניגשתי להכין את המרק , חושבת כמה סמלי הצבע שלו . מתאים לחורף ולרגשותיי. מכינה אותו סמיך כמו שצריך , נותנת לירקות החתוכים דק להאיר אותו קצת.

מגישה אותו עם שתי לביבות אורז (חנוכה) וכף שמנת חמוצה , כדי לנחם קצת את הלב.

על המרק הזה אומר הבן שלי , תוך שהוא לוגם לגימות בוחנות , כדי להרגיש את מלוא טעמו , " אמא , את יודעת , זה לא סתם עוד מרק" . אני יודעת אמרתי לו….

קרא עוד