מבשלת חלומות
1
מרק של כל טוב….
2
גפרורי ירק בעטיפת נורי- גם לקרניבורים…
3
עוגת תפוזים וקוקוס
4
מרק קובני של שעועית שחורה
5
נודלס עם בשר וחזה אווז בתיבול אסיאתי
6
טעם של ילדות – עוגת קוקוס ושוקולד של אמא
7
מרק כרובית ואורז
8
סדנת צילום
9
עוגת שוקולד – תפוז
10
ין ,יאנג וכנפי עוף בשום ודבש

מרק של כל טוב….

קמצוץ מזה , חופן מזה. זה סוג הבישול שתמיד ייחלתי לו. אבל מעולם לא הייתי טובה בסוג הבישול האקראי הזה.. של לקחת כל מיני חומרים ובמטה קסם ליצור ארוחה. אני זקוקה לתכנון : לדעת מה אני רוצה להכין , להבין בהיגיון מה הולך עם מה, להרכיב ארוחה שיהיה בה , איזון נכון של טעמים , נושא אחד שעובר כחוט השני לאורך כל הארוחה.

לבדוק את המזווה , להרכיב רשימת קניות. הכי חשוב .. לבשל לפי מתכון!!

כשהמתכון הופך להיות יותר מוכר לי , אני מרגישה חופשיה לשנות את המרכיבים , להוסיף ולגרוע לטעמי.

כל זה נכון עד שגיליתי את עולם המרקים. כמובן שכל חיי אני מכורה למרק , וחושבת שזה אחד מסוגי המאכלים הכי מנחמים שיש.

מכל סוגי האוכל שניתן לבשל במטבח , מרק הוא אחד מסוגי התבשילים שמאפשר לכל אחד להיות קוסם , וליצור מכלום כמעט , קדירה נפלאה.

לאחר ששוחררתי מחבלי "עקבי אחר ההוראות" ויצאתי לחופשי… גיליתי את הכיף בלהכין מאכל באופן ספונטאני. לקחת חומרים שיש לי , להבין את הטעם הסופי שאני רוצה להעניק למרק ומשם לאלתר ובכל פעם ליצור מרק חדש.

לפעמים אני משתמשת בציר , אם אין לי ציר , אז רק מים. כל ירק כמעט בא בחשבון, אין סוף צירופים של קטניות ודגנים , תבלינים ככל העולה על דעתי . כך בכל פעם אני יוצרת מרק שנושא את החותמת שלי ושל טעמי.

אני נותנת לעונות השנה ולמצאי בשוק לגרות את חושי . אני רואה את הירק כשהוא בשיאו , עוד כשכל רגבי האדמה עליו . יודעת בדיוק איך אסיר בעדינות את האדמה ואחשוף את הירק במלוא תפארתו . אקלוף אותו בעדינות , נותנת לריח ולצבעים למלאות את חושיי.

כל לגימה מהמרק , מזכירה לי את חסד האדמה….

קרא עוד

גפרורי ירק בעטיפת נורי- גם לקרניבורים…

לאנשים שאיכפת להם מה הם אוכלים , יש בדרך כלל פילוסופיה מובנית לבחירות שהם עושים . בחירות שקשורות בהחלטה מה ייכנס לגופם ומה לא.

חלק צמחוניים בגלל חוסר רצון לפגוע בבעלי –חיים , אחרים מתוך מניע בריאותי , חלק יחליטו על דיאטה נטולת גלוטן מסיבות אלרגניות ואחרים כחלק מדיאטה נטולת רעלים.

יש שימנעו רק מבשר אדום , אחרים יסכימו רק על דגים . אני למשל לא מסוגלת לאכול דג עם ראש ואני תמיד מבקשת שיתנו לי אותו בלי….

יש כל כך הרבה דרכים לסווג ,למיין ולאפיין את הבחירות שלנו.

כשאני אוכלת אוכל בריא ואני נוכחת לדעת כמה טוב זה עושה לי , לגוף ולהרגשה . אני מבינה למה אני צריכה להשתדל לאכול אוכל בריא בכל הזדמנות שמתאפשרת לי.

אני לא רוצה להיכנס לדיון (אפילו לא עם עצמי) על מה נכון ולא נכון לאכול . משום שהסוגיה הזו אינה עניין של שחור ולבן.

אני מרגישה שאני צריכה לכבד את עצמי במה שאני אוכלת ואת אלה שאני מאכילה , ולדעת בביטחון שזה ממש חשוב איזה חומרים אני מכניסה לאוכל.

הפשרה שלי , היא לאכול אוכל בריא על בסיס יומיומי ,עם חריגה לאוכל חטאים מידי פעם…

המתכון הבא שייך לאסכולת הraw food"" שום דבר אינו מבושל ,הכל טרי ואני תמיד מעדיפה ירקות אורגניים. את ה מתכון קיבלתי בקורס על אוכל בריא זוהר צמח וילסון ואביטל סבג מעבירים מידי פעם. בסדנאות האלה ,מבשלים ביחד ,משתמשים בחומרים הכי טובים ועורכים דיון על אוכל בריא..

קרא עוד

עוגת תפוזים וקוקוס

הזמן רץ במהירות מסחררת , משאיר אותי תוהה לפעמים לאן הוא ממהר?

האם אין דרך ללחוץ על השהייה ,ולתת לאירועים להתנהל קצת יותר בעצלתיים? אירועים גלובליים מתערבבים באישיים , ללא יכולת להתעכב ולהתבונן עליהם ,לעבד אותם ואולי ללמוד דבר אחד או שניים. אולי זו הסיבה לעובדה שלאחרונה , אני מידי פעם מתרפקת על העבר….

על טעמים וזיכרונות …. חושבת שלמה שהיה פעם , יש כוח להגיד לנו משהו על מה שיהיה?

חוזרת מידי פעם למאכלים של לפני שנים , כל אחד מהם קשור לאיזה זיכרון… כמו למשל העוגה שהכנתי ,זאת שכנראה "כיכבה" בכל בית. מי שהזכירה לי את העוגה שנשכחה ,הייתה חברתי רחל , הנאמנה רוב הזמן למקורותיה ,ולמתכונים של פעם.

העוגה הזו נקשרת לי בזיכרון , עם חבורת דודות פולניות , שמסבות סביב שולחן ,ערוך כיאות . עם כלי פורצלן ,כמובן!!! הן אוחזות בספל התה בעדינות מעושה , עם זרת זקופה ,כמו שכתוב בספר הנימוסים הפולני.

לכל אחת פיסת עוגה מדודה בצלחת , הן חותכות בה בכפית ( מה חשבתם ,ככה סתם ביד ,שומו שמיים!!!) . מתענגות על הטעם ,תוך שהן מצקצקות בשפתיים " אוי כמה שזה טוב הרעל הזה" . וזאת יש לדעת אצל הפולניות , אין טוב ללא רע. כי איך אפשר ליהנות אם לא סובלים קצת ???

העוגה נפלאה בפשטותה ,רכה וספוגה במיץ תפוזים , הקוקוס משתדך היטב עם מרירות התפוזים , וגם מעניק מראה של פתיתי שלג מעל העוגה . קליפת התפוז למעלה ,היא מגע עכשווי שמשלב בין העבר להווה.

קרא עוד

מרק קובני של שעועית שחורה

בדרך חזרה מעמק יזרעאל , הקשבנו בתשומת לב , מנסים לא להפסיד מילה . אחר'כ , הקשבנו בלאות ,מוצפים במה ששמענו וברגשותנו.

תראה את הירוק של העצים ,אמרתי לבעלי , ירוק – אפור , צמא ועצוב.

החזאי אמר למראיין "ביום ראשון או שני , יהיה גשם" המראיין התעקש שייתן הפעם את דיברתו , והחזאי נתן .

חזרנו הביתה , חשבתי תוך שאני משרה שקית של שעועית שחורה , על גשם שאיחר קצת יותר מידי ועל מרק שחור וסמיך…

היום הגשם ירד , לא הרחתי ריח אדמה רטובה ושמחה ,לא חשתי הקלה על בואו.

השמיים הכחולים הפכו לאפורים מתכתיים , מזכירים את האודים השחורים שנותרו . את הבתים הפעורים מתחת לשמיים.

ניגשתי להכין את המרק , חושבת כמה סמלי הצבע שלו . מתאים לחורף ולרגשותיי. מכינה אותו סמיך כמו שצריך , נותנת לירקות החתוכים דק להאיר אותו קצת.

מגישה אותו עם שתי לביבות אורז (חנוכה) וכף שמנת חמוצה , כדי לנחם קצת את הלב.

על המרק הזה אומר הבן שלי , תוך שהוא לוגם לגימות בוחנות , כדי להרגיש את מלוא טעמו , " אמא , את יודעת , זה לא סתם עוד מרק" . אני יודעת אמרתי לו….

קרא עוד

נודלס עם בשר וחזה אווז בתיבול אסיאתי

אטריות (ביידיש לוקשן) הן מאכל העשוי מקמח ,מים וביצים.

כולם רוצים לנכס לעצמם את המאכל הזה ,בטענה שהם המציאו אותו. זה אומר שלי הוא והשני מוחה בתוקף על הגניבה…

האמת היא שהאטריות ,פסטה , נודלס… הן של כולן ,בזכות "דרך המשי" ,שהייתה יותר מדרך אחת . אלה היו כמה דרכים שחיברו בין שי –אן שבסין לאנטוכיה בסוריה ומשם לאירופה.

על הדרכים האלו נדדו תרבויות שהשפיעו זו על זו בכל , גם בעניין הלוקשן שכל תרבות לקחה אותה לאן שטעים לה.

לי זה לא משנה ,אני אוהבת אותן בכל צורה ובכל אפשרות הכנה , לא נראה לי שיש מאכל שעשוי מאטריות שלא אוהב.

את המתכון שאביא , אני מחבבת במיוחד והוא מסביר בעיני הכי טוב את עניין דרך המשי . יש כאן נודלס אסיאתיים , בשר טחון שלקוח בדרך כלל מסצנת אוכל אחרת , חזה אווז (מה קשור תגידו) ותיבול אסיאתי שמחבר הכל לטעם הנכון .

לי אין ספק שהמאכל הזה הולך לככב במטבח שלכם כמעט ללא הפסקה , גם בגלל קלות הכנתו , כמו גם בגלל טעמו הממכר.

קרא עוד

טעם של ילדות – עוגת קוקוס ושוקולד של אמא

זיכרונות ילדות נקשרים אצלי ,לא אחת ,סביב אוכל . המטבח היה ליבו של הבית .

אוכל היה מקושר להמולה של חגים , התכנסויות משפחתיות , בישול בצוותא….

אני זוכרת את אימי , משכימה בבוקר , מכינה לעצמה כוס קפה . כולם עדיין ישנים והיא טורחת ומבשלת , יוצקת מסירות ואהבה אל התבשילים.

עד היום אני ואחיותיי , לא מתחילות לבשל , טרם שהכנו לעצמנו כוס קפה….

אם הייתי צריכה לבחור בזיכרונות מסוימים שקשורים לאוכל… הייתי בוחרת בכמה מתוך ילדות שלמה (לא שקל לוותר על אחרים)

אני זוכרת את הכריך הכי טוב בעולם : קצהו של כיכר לחם טרי שחור , מרוקן מתוכנו , עגבנייה טרייה נסחטת פנימה , זרזיף של שמן (רגיל) ומלח. רצה לשחק בחוץ ,נוגסת בכל פה , העגבנייה והשמן מותירים עקבות על הסנטר ולאורך הזרועות . כמה טעים !!!

ארוחת בוקר לפני בית הספר הייתה חובה . אימי הייתה מכינה דייסת סולת שבה הייתה טומנת קוביית שוקולד ,וכשלא היה שוקולד , הייתה זורה למעלה קקאו וסוכר . מנה שהכינה אותנו כיאות ליציאה אל החוץ.

קרא עוד

מרק כרובית ואורז

השעון הפנימי שלי והתאריך יצאו מאיזון . אין סנכרון בין הרגשתי למציאות.

שעון הקיץ התחלף , החושך מקדים ליפול עלינו . באופן טבעי , מתחילה גם התכנסות פנימה …. עם רצון לשהות יותר בבית.

בראש ובגוף , אני מתחילה לחשוב על שכבות של בגדים , מגפיים ,התכרבלות מתחת לשמיכת פוף , תמיד בליווי של ספר ותה חם , זה השילוש הקדוש שמביא נחמה מפני הרוחות והסערות שבחוץ…

מרק ונזידים חמים וכבדים ,זה הכרח. ו… כלום לא קורה!!! אני עדיין באמצעו של נובמבר עם גופיה ורגליים יחפות.

גם אני , שמעדיפה את הקיץ על החורף , מבינה שאנחנו חייבים את המחזוריות הזו. מצפה לגשם הראשון שירווה את האוויר בלחות שלו . מתגעגעת לריח האדמה כשהגשם הראשון נופל עליה , לרוח קרירה שתעיף את השיער ותשטוף קצת את הקיץ מהפנים .

מחשבת מה נשאר לנו כפסע מהבצורת , כולה חודשיים –שלושה….

כך בניגוד לתאריך ולחורף שמתבושש להגיע , אני מנסה ללבוש סוודר פה ושם וגם לא מוותרת על מרק חם . אני נאמנה לשעון הפנימי שלי , מקווה שגם החורף ימלא את הבטחתו.

אני מביאה מתכון של מרק פשוט וטעים שהולך על קו האמצע , לא נזידי מידי , קליל במידה ,אבל מספיק חם להתעקשות על חורף….

קרא עוד

סדנת צילום


ברק מתכנן את צילומי הלחם המופלאים שלו….


הילה צור.

ההחלטה לכתוב על אוכל נבעה מכמה סיבות. החשובה שבהם נבעה מהצורך להנציח ולשתף , את המטבח של אימי ,שלי , ושל אחיותיי . מצאתי את עצמי משתפת עוד מטבחים ,דורות של מבשלים ומספרת גם על חוויותיי ורגשותיי.

ההתחלה הייתה קשה , ההמשך קשה לא פחות….

כתיבת הבלוג חשפה אותי לעולם רחב ומסעיר , שבו רק קצה הקרחון נחשף בפני והתסכול נושף בעורפי כל הזמן….

זאת משום שאני לוקה במחלת הפרפקציוניזם…. כל דבר שאני עושה צריך לגעת בהכי טוב שאני יכולה ,או בכלל לא!!

התחלתי לצלם את האוכל שהכנתי ,בלי לדעת דבר וחצי דבר על צילום ,סטיילינג היה מושג שלקוח מעולם האופנה…

ראיתי צילומי מזון וסטיילינג וליבי החסיר פעימה בכל פעם שנתקלתי בתמונות שגרמו לי לרוץ למטבח. הבנתי שזה מה שצילום מזון אמור לעשות….

צילמתי ,פעם רע ופעם רע פחות , ולפעמים הייתי ממש מרוצה. אבל ידעתי שאני רוצה להבין יותר ולא רק לגעת , אלא ממש לצעוד פנימה .

החלטתי לחפש קורס צילום קצר (חוסר זמן) שייתן לי מושג יותר רחב על מה שאני עושה. קיבלתי המלצות על בית ספר לצילום בעם
השיחה הראשונה שלי עם שגיא ,גרמה לי לבטוח בו באופן מיידי. כך יצא שלפני חודש ומחצה ,הלכתי לקורס צילום וסטיילינג בניצוחו של הצלם המאד מוערך דניאל לילה שהתגלה כאדם שקט ובוטח עם סבלנות אין קץ…. דניאל מצלם עבור המגזין "על השולחן" ,"גורמה" ועבור שפים ומחברי ספרי בישול.

קרא עוד

עוגת שוקולד – תפוז

84

9
אני אוהבת שוקולד באופן בררני מאד…. אני אוהבת אותו מריר ומשובח . מגע של צ'ילי או מלח גס יכולים להפוך אותי למכורה.

אני לא אוהבת שוקולד חלב ואפילו לא לבן…. ומפרלינים אני נמנעת במכוון…

במיוחד פרלינים שבאים לי בקופסאות . אני תמיד חושדת בפג תוקף שלהן .

זוכרת את אותן "בונבוניירות" שאיש אינו חפץ בהן ,ואיך אף פעם הן לא מפסיקות את המסע שלהן בעולם . מרגע שהן יצאו מפס היצור , כולם חושדים בהן….

אני גם לא אוהבת את ההפתעה שגלומה בכל פרלין , אף פעם לא בטוחה אם אוהב את מה שאמצא. הכי עצוב לי זה לראות רבעי וחצאי פרלינים נגוסים ומושלכים חזרה לקופסא … איש לא חפץ בהן!

קרא עוד

ין ,יאנג וכנפי עוף בשום ודבש


ין ויאנג ,הפכים ומשלימים בתנועה מתמדת….

לא גדלתי על ברכי המטבח האסיאתי ,אימי אף לא פעם אחת הכינה משהו שקשור למטבח הזה.

לא התאהבתי בבת אחת . הניסיון הראשון לטעום מהמטבח הזה היה לפני שנים באחד הרחובות הצדדיים של דיזנגוף . ניסיון כושל ואומלל שהיה אמור לגמול אותי מהתנסות נוספת. למזלי , לא נתתי לחוויה הזו לטבוע בי את זיכרונה ,וכנגד כל הסיכויים המטבח הזה על כל גווניו (סיני ,תאילנדי ,הודי , וייטנאמי ….) הפך למושא של להט ותשוקה ורצון ללמוד יותר ,להתנסות ולהגיע למקומות יותר ויותר מאתגרים בבישול ,ופיתוח טעמים.
כל מה שקשור לאוכל אסיאתי יהיה תמיד בעדיפות עליונה עבורי ,על פני שאר המטבחים והטעמים.

האוכל הסיני למשל הוא ין ויאנג – ההפך והמשלים….

חמוץ –מתוק – מלוח וחריף , עדין ותוקפני. קטבים שונים עם שאיפה להרמוניה ואיזון.

לפי הפילוסופיה הסינית , כל דבר בעולם מורכב משני היסודות האלה ,שבינם לבין עצמם קיימת דינאמיקה מתמדת . בכל יסוד יש מעט מהשני :זכר ונקבה ,טוב ורע ,חושך ואור ,חום וקור…..

הין והיאנג במטבח הסיני באים לידי ביטוי לא רק במרכיבי אותה מנה ,אלא גם במרכיבי הארוחה . חם וקר ,רך וקשה ,אידוי וצלייה ,טיגון והקפצה מהירה…… אין סוף אפשרויות , וכל כך הרבה ללמוד….

הפעם הכנתי מתכון של כנפי עוף שלא מפסיקים לאכול…. עם רוטב ללקק את האצבעות…. (עוף אוכלים עם הידיים !!!!) יש בו חמוץ ומתוק ,חריף ומלוח ,טיגון ובישול . כמו שהקדמתי :ין ויאנג…

זו ווריאציה מאתגרת מבחינה קלורית ,כי מטגנים קודם את כנפי העוף ובשום שלב הם לא נכנסים לתנור , אבל השתדלתי לא להשתמש בהרבה שמן :-))

קרא עוד