מבשלת חלומות

מבשלים ביחד ולחוד – יפו תל אביב של חיים כהן ואלי לנדאו

 

בבוקר 2012 , נטלי איחלה לי 366 ימים מאושרים (שנה מעוברת) וחתמה את ברכתה בהצהרה שאין שנים מאושרות , רק ימים מאושרים .

אהבתי את ברכתה וחשבתי שקל יותר להאמין בימים מאושרים , כי על שנה שלמה , די קשה לשלוט . אבל לקחת יום ביומו ,יכול להיות משהו שנעים לחשוב עליו כאפשרי.

באותו בוקר הזדמנתי לרח' יגאל אלון בתל אביב ,לביצוע סידורים שלא היו דווקא נעימים . אך ברכתה של נטלי לוותה אותי ואני עשיתי אותם מחויכת ושלווה לגמרי .

בדרכי לשם ,ראיתי את המסעדה החדשה של חיים כהן ואלי לנדאו , די הופתעתי , כי בכלל לא דמיינתי שהיא פה משקיפה על עזריאלי , איכשהו באמת חשבתי שמתאים לה להיות באיזה מיקום שנח על התפר בין יפו לתל אביב.

למרות כל האמור לעיל , החלטנו באותו רגע חברתי ואני שהמקום ראוי כדי להמשיך בתוכנית הימים המאושרים .

למרות שקראתי על ביקורות מהוססות וקצת מאוכזבות . ידעתי שכדאי להחליט לבד . כי לחיים כהן האיש והקונצנזוס , בהחלט מגיע שכל אחד שמסתקרן ואוהב אוכל , יגיע ויחליט בשביל עצמו …

המסעדה מוארת ורחבת ידיים , מעוצבת בפשטות . בכניסה ישנו המטבח שמהווה את לב המסעדה , וסביבו כיסאות , נראה לי שזה המקום הכי שווה לשבת בו . המסעדה בנויה משלשה מפלסים קטנים , במפלס השלישי והמוגבה יותר מהשאר , יש בר גדול המשקיף אל המסעדה .

נכנסנו בדיוק בתפר של השעה בה עדיין ניתן ליהנות מארוחה עסקית , שמחירה נקבע לפי המנה העיקרית . זה נכון שהיינו צריכות להתמקד במה שיש ולא בחרנו מהתפריט כולו , אבל בהחלט יכולנו להתרשם .

פתחנו בצמד קוקטיילים שהיו על בסיס גויאבה וחוזקו עם אלכוהול , נחמד.

קיבלנו גם פוקאצ'ה חמה שיצאה היישר מהטבון הענקי בכניסה , איתה גם קיבלנו עגבניות שניצלו אף הן בטבון . הפוקאצ'ה הייתה רכה , ספוגה בשמן זית , רוזמרין ומלח גס . היינו אוכלות שתיים , אבל החלטנו שאסור להיות גרידיות , גם ביום שהחליט להיות מאושר.
 
 
פתחנו בשתי ראשונות שהיו חלק מהעסקית :
 
סשימי דג ים קרפצ'יו דלעת וחרדל פירות .
 
 
 
מנה שהייתה עדינה מאד בטעמיה , בכל סוף ביס הרגשנו את העקצוץ של החרדל , חריפות עדינה שהייתה מנוגדת למתיקות של הדלעת . מנה מעניינת ומתוחכמת .
 
כמו כן הזמנו : חציל עם מוצרלה ורוטב עגבניות , מנה שיש בה גם השפעה מקומית כמו גם איטלקית והיא יכולה להזכיר מנה איטלקית ידועה – חצילים אלה מלאזנה .
 
 
 
 
הגיעה פרוסת חציל עבה שעליה הוקרמה גבינת מוצרלה , רוטב עגבניות נפלא השלים את המנה . מנה טובה שהרגישה כאילו נלקחה מהמטבח הביתי , ואין קושי לשחזר אותה בבית . במנה פשוטה כזו , החומרים חייבים להיות מהמשובחים ביותר , ואכן כאן , הרגשנו את ההקפדה הרבה על איכות המוצרים .
 
לעיקריות בחרנו בשתי מנות שאכן הדגישו את ההבדל בשפה של המטבח ,בין האירופאי למקומי.
אני בחרתי במסבחה קלמרי : קיבלתי חומוס וטחינה , עם שומר צלוי מהטבון וקלמרי שהיה אמור להיות צרוב על הפלנצ'ה , והגיע לא ממש צרוב .
 
 
שוב החומרים היו לעילא , אבל המנה הייתה כבדה ולא התאימה בעיניי למנה עיקרית . 4 חתיכות הקלמארי אבדו בינות לערימת המסבחה , חסרה לי איזו חריפות או איזון , המנה אכזבה ומחצית ממנה הושארה בצלחת , עובדה שאינה אופיינית ליוצאות פולין .
 
 
חברתי בחרה בלינגוויני פירות ים וקיבלה מנה זעירה לנוכח שוויה , 125 שקלים המנה שחתה ברוטב והיה בה טעם של ים , סרטנים , קלמרי ושרימפס שהשתדכו עם מנה קטנה של פסטה . היא לא אהבה , אני חיסלתי את המנה , כי היה לי טעים , אבל לא מנה שאזמין שוב.
 
 
 
 
קינחנו במנה שהמלצר ממש הפציר בנו לקחת אותה , ואכן הוא לא טעה.
 
קיבלנו כנאפה לשניים שהייתה מתוקה ממש במידה , שזה יופי , כי היא לא שחתה בסירופ המתוק שכולנו מכירים . המילוי היה של גבינת ריקוטה וגבינת קוטג' , עם ריבת חבושים מעל . המנה הייתה מצוינת ורק בגללה הייתי חוזרת שוב .
 
 
 
 
 
שלב המסקנות….
 
המנות לא הצליחו לחלץ קולות התפעלות מאיתנו . חסר היה למנות איזה ערך מוסף , שיגרום לחיך לחכות לביס הבא .אך יש לזכור שהמוטו של חיים כהן , הוא פשטות והיכולת לתת לחומרים לדבר את שפתם , ולמוטו הזה הוא נאמן בהחלט .
 
המסעדה יקרה , למרות שהייתי רוצה לבקר בה שוב בשעות הערב , כדי לבדוק את התפריט , המחיר מרתיע .
 
המסעדה נעימה מאד ובהחלט מביאה סוג של הבטחה , וצריך לתת לה זמן ולראות מה יהיה , או מה חיים כהן  חושב שהיא צריכה להיות .

 
יגאל אלון 98
 
(בניין אלקטרה , על פינת רח' תובל)
תל אביב
03-6249249

About the author

admin

3 תגובות

הוסף תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים